הכירו את הבן שלי, שיר.

5 טיפולים קשים ואינטנסיביים בניו יורק, הקטינו את הגושים בכ-50% ונתנו תקווה להמשך. שיר המשיך להיות מדהים כהרגלו ועמד בגבורה בכל קושי. השמחה שלו והחיוך התמידי שהיה על פניו החזיק אותנו שפויים, חזקים ומכווני מטרה בכל הימים והלילות הארוכים בבית החולים. אבל פתאום, בסוף אוקטובר 2021, לאחר הטיפול השישי, התברר שהמחלה שוב איבדה שליטה ונשלחנו על ידי הרופא, בחזרה לישראל, כשאין לו יותר מה להציע לשיר.

החלטנו שעוד לא הגיעה השעה לוותר, והמשכנו לחפש כיוונים אפשריים, כך מצאנו את עצמנו בפילדלפיה, אצל רופאה מדהימה שהציעה טיפול ייחודי ששיר יעבור כאשר הוא מורדם ומונשם. יש תקווה.

הטיפול היה קשוח במיוחד ולא דומה לאף טיפול ששיר עבר לפני, הוא היה מורדם ומונשם במשך מספר ימים, ובפעם הראשונה מאז שהתחלנו בטיפולים, הקושי והעייפות ניכרו עליו. אבל לאחר מכן, ולמשך כמעט שלושה שבועות היינו אופטימיים. שיר התאושש במהירות, היה פעיל, שמח ומאושר, וההדמיות הראו שיש שיפור משמעותי וחלק מהגרורות אפילו נעלמו.

שיר, בקסם הבלתי נגמר שלו, הצליח, לגרום לשני בתי החולים הגדולים בארה"ב לשתף פעולה ביניהם, בלי שום אגו ומניירות מיותרות, כך שאת הטיפול הייחודי הוא קיבל בפילדלפיה ואת הבדיקות ביום-יום בניו יורק, מה שאיפשר לנו לא לזעזע שוב את המשפחה ולהמשיך להתגורר בניו יורק.

לצערנו הרב התקווה החזיקה מעמד זמן קצר בלבד, ואחרי שלושה שבועות, הכל התהפך. שיר התחיל לנשום מהר, וכבר הבנו מה קורה.

את יום הולדת 40 שלי חגגתי בצורה שאני לא מאחלת לאף הורה לחגוג -  מאושפזים עם שיר בבית חולים בניו יורק, עושים סיטי שהראה שהמחלה שוב יצאה משליטה. והיינו צריכים לקבל החלטה בלתי אפשרית –

האם לחזור בחזרה לישראל, בידיעה שתוך זמן קצר שיר ימות

או לנסוע למחרת בבוקר לפילדלפיה, לקבל טיפול אימונותרפי ניסיוני, שהסיכוי להצלחה בו נמוך מאוד, ובנוסף לקחת בחשבון שאחת מתופעות הלוואי שיכולות לקרות, היא דלקת סביב האזור הסרטני, מה שבמקרה של שיר, בגלל העובדה שהמסה העיקרית שלו הייתה בריאות, זה יכול לגרום לו למות באותו היום. אבל לפחות יש סיכוי.

נסענו לפילדלפיה. הטיפול הזה באמת היה מוצא אחרון.